איך רגל שבורה שדרגה לי את הרגלי השינה ומה הקשר ליום הכיפורים

עד לא מזמן, הטלפון שלי חרק כל בוקר בשעה קבועה. השעון המעורר היה צורם באוזניי ומעיר אותי משינה עמוקה.

בהתמדה יומית, הייתי לוחצת על כפתור הנודניק – וגונבת עוד חמש, עשר דקות, עד שכבר לא הייתה ברירה אלא לקום מהמיטה הרכה והחמה.

זה היה הטקס שלי.

לדקות הגנובות קראתי: הפינוק שלי, למרות שלעיתים קרובות הקימה מצלצול שני לוותה בתחושה מעיקה, כמו כניסה בקיר ב- 100 קמ”ש.

מחקרים מראים שהפעולה של הפעלת נודניק והחזרה לשינה – מזיקה.

כשאת לוחצת על כפתור הנודניק וחוזרת לישון, את גם לוחצת על כפתור פנימי שמשחרר הורמונים המאותתים לגופך להבין שהוא נכנס בחזרה לשינה עמוקה. כך את מכניסה את הגוף למעגל שינה נוסף, שנפסק טרם זמנו (עם הנודניק) בפתאומיות וגורם לך לחוש עייפה לשארית היום.

שברתי את הרגל. החיים החליפו קצב לשלושה חודשים. פתאום הייתי תלויה בסובבים אותי, פחות פעילה פיזית, כואבת (שלושה שברים) ומבואסת. הבנתי שזה הזמן לבדק בית. לשנות הרגלים.

מיפיתי את הטקסים היומיים שלי. והתחלתי בקטן. את טקס ההתעוררות הישן החלפתי בצלצול נעים ובקימה מידית.

אין לי מושג אם הגוף שלי פחות מבולבל, או מה הדיבור הנוכחי בין ההורמונים… אבל אני יודעת, שכל בוקר אני מתחילה את היום בטוב. גם אם אני לא קמה בחדווה, החוויה הראשונה בבוקר כבר לא כוללת את התעמרות השעון המעורר באני הפנימי שלי.

ועכשיו את- מהם ההרגלים היומיים שלך? אילו היית רוצה לשנות? היעזרי בטבלה שצירפתי בסופו של הפוסט, ופרטי את הפעולות שאת חוזרת עליהן בכל יום.

בחרי פעולה אחת בלבד. וכמחווה ליום הכיפורים, פעולה זו תהיה ההרגל שלו את עושה תשליך השנה.

אושר

לפני 15 שנים קעקעתי על גופי תזכורת למה שחשבתי שהוא החשוב ביותר: להיות מאושרת.
זה היה הקעקוע הראשון שלי ולא היו בי ספקות. אחרי תקופה קשה שבה חשתי עצב גדול וריקנות עמוקה, חווית האושר הייתה כמו סם, והפכה להיות השאיפה האולטימטיבית שלי.
מאז עברו הרבה מים בנהר. ככל שהתבגרתי, חוותי יותר אתגרים. צברתי חוויות. אחריות. ראיית עולם מורכבת יותר. רגעי האושר הפכו נדירים יותר ויותר.
לא ויתרתי.
חיפשתי את האושר במקומות “אינטואיטיביים”; בעוגת שוקולד שווה, חופשה מתוכננת, זמן איכות עם בן הזוג והילדה, בסדנאות יוגה הרחק בכפר, או בפידבק חיובי בעבודה.
יום אחד הבנתי- רגעי האושר אליהם אני שואפת הן רק נקודות בודדות על ציר חיי.
היום, אחרי אינספור מסעות עם עצמי, אני יודעת שמה שאני באמת מחפשת, הם רגעים ארוכים של תחושת איזון פנימי. גם כשאני נמצאת בעין הסערה של החיים. איזון הכולל את כל קשת הרגשות.
תחושת האושר הנכספת, מוערכת יתר על המידה. החיפוש אחר ה”אושר” מטעה ומתעתע בנו. משחק עם הנפש שלנו משחק אכזרי. המרדף הזה הוא עיוות של הצורך האמיתי של הנפש שלנו.
כשאנחנו רודפות אחר האושר, אנחנו לא חיות את היומיום, אלא מחכות כל פעם לחוויה הבאה. בזמן ההמתנה, אנחנו נאבקות בתחושות “הרעות” ובקושי של היומיום.
אבל אושר וכאב הולכים יד ביד!!!
כשאנחנו לא נותנות לתחושות הלא נעימות מקום בחיינו, החיים הופכים להיות שטוחים וחסרי משמעות.
היום הקעקוע מהווה עבורי תזכורת: האושר הוא רק נקודה בזמן. לעולם אל תוותרי על מסע החיים.
 

Tracking Israel’s support for illegal outposts

Published in ‘+972 Magazine’ (September 20, 2019)

Illegal settlement outposts have become increasingly regularized during Prime Minister Benjamin Netanyahu’s tenure, according to a recent report from Israeli settlement watchdog Peace Now. In a trend largely kept hidden from the Israeli public, these unauthorized outposts enjoy unwavering support from the government, despite their clear illegality. According to the report, 15 such outposts have already been legalized, with at least 35 more on the way to authorization.

The goal is permanency; the strategy is “facts on the ground.” Starting out as ostensibly temporary settlements, courts find themselves unable to enforce demolition due to outpost leaders’ clever legal tactics.

One such method involves settlers using various code words and phrases in official correspondence: “The preservation of state lands” means the removal of Palestinian presence from the area, for example. Another strategy sees outpost leaders using trucks on wheels for housing rather than buildings, as vehicles do not require building permits. In this way, the outposts evade court demolition orders.

In recent years, settlement organizations have employed a new method of rapidly expropriating large swaths of Palestinian land with little investment, by setting up agricultural farms. As the report explains, initial takeovers of land for outposts are often carried out by a handful of people, perhaps a couple of families with children, who take over stretches of land for “land cultivation” or grazing.

To the naked eye, these farms look like an individual, local initiatives, and because outposts are illegal, it is difficult to establish “who is behind their establishment, where the money originates, and what portion have the various authorities contributed to them.” Yet Peace Now’s research shows that these outposts are an organized and well-funded project backed by non-governmental bodies such as the Amana movement, a private organization promoting Jewish settlement on occupied lands, and the Settlement Division of the World Zionist Organization.

The report emphasizes that the most significant assistance comes from the government itself, which sends a clear message to the settlers: “You may establish facts on the ground illegally, and we will expunge your crimes.” Most of the time, the Israeli authorities remain passive and simply refuse to enforce the law, thereby turning a blind eye to the everyday acts of official bodies.

This attempt to create geographically contiguous settlements has direct effects on the Palestinians. Settlers frequently act as self-appointed “wardens,” expelling Palestinians from their home villages. Palestinians who remain are often subjected to intimidation in the form of “threats, harassment, theft and even violence by settlers,” according to the report.

Conflicts do not last forever. It is likely that in the future, a peace agreement will involve the evacuation of Israeli settlements — a price that will likely be paid by the settlers themselves, who will have to endure the trauma of leaving their illegally-seized homes. This was the story of Yamit in the Sinai in 1982, then Gush Katif in the Gaza Strip in 2005, whose settlers were evacuated by Israeli authorities.

חלומות רעים

מחלום רע יש שני סוגי התעוררות.
התעוררות עם הקלה, מכיוון שאני מבינה שהדמיון עלה על המציאות בחלום.
אך יש חלומות כמו זה שהיה לי הלילה. החלום היה קרוב מדי למתרחש בשעות הערות שלי.
כך כשהתעוררתי, במקום לחוש את ההקלה ש”זה היה רק חלום”, הרגשתי מחנק כשהבנתי שפגשתי את המציאות.
אם את במקרה זוכרת מה חלמת הלילה, או את התחושה איתה התעוררת, אני מציעה לך לעצור לרגע. במקלחת, כשאת עומדת ליד מכונת הקפה, כשאת מחכה בדלת שהילדים יצטרפו אליך, או בפקק בדרך לעבודה.
הרהרי במה שהנפש אותתה לך. מה האני הפנימי מנסה לרמוז לך.
הרהרי בפרטים שניתן לשחזר, ונסי לחברם למה שמטריד אותך בימים אלו.
אל תברחי גם אם הרגשות שמתעוררים בך לא נעימים. תחושות אלו יישארו שם, גם אם תתעלמי מהם.
חשבי על התעלמות מרגשות מעיקים כנייר טישו רטוב שאת דוחקת לתוך צינור עשרות פעמים בחודש עד שהצינור נסתם.
הצינור הוא הנפש שלך.
הנפש מעניקה לנו את הפחדים אך גם את האושר והשלווה.
סתימה שלה תחסום את הטוב והרע ביחד.
הכרה בכל קשת הרגשות היא עיבוד שמוביל לשחרור.
הנפש מנסה להעלות אלינו למודע את הרגשות שהיא זקוקה לעבד. התעלמות תוביל לתקיעות.
אל תברחי מרגשות לא נעימים. דברי אותם. קבלי אותם כחלק מעצמך.